מדברי חכמי ישראל בנושא החינוך
“אם רוצים להשפיע על תלמיד, צריך להקדים ולשפוך עליו דליים של אהבת נפש"
“אם רוצים להשפיע על תלמיד, צריך להקדים ולשפוך עליו דליים של אהבת נפש"
העלייה לארץ, זיכוי הרבים, היהודייה שהתנצרה, חינוך ילדים, ואפילו טיפים למשודכים. ראיון עם הרבנית אביגיל רביץ תליט"א, אלמנתו של הח"כ לשעבר הרב אברהם רביץ ז"ל, על השנים שאיתו - ועל השנים שבלעדיו
כדי למנוע מחלוקת, ולהצליח בזוגיות ובחינוך הילדים, פעמים יעלים עין כאילו הוא נרדם. תמיד ינהלם בנחת, באהבה ואחווה, ולא ידקדק עמם על כל צעד ושעל
בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)
אל מול בנו שהלך והידרדר, האב התייסר ואמר: "יתכן שאני אשם! דרשתי ממנו בתחילה את מה שאני דורש מעצמי, ולא השכלתי להבין שצריך לנהוג עמו כפי טבעו ומזלו, וכוח הסיבולת שלו"
מטרת הפרס היא לתת לילד חשק ורצון ללמוד תורה. לפי זה, אין להעניק פרס רק לתלמידים המצטיינים בלימודים, אלא גם לתלמידים החלשים, כדי לעודדם ללמוד תורה בחשק
אם ילד אינו יכול ללמוד יותר מפרק אחד, ומבטיחים לו פרס גדול אם ילמד שניים ושלושה פרקים - הרי שהפרס בשבילו עונש ולא מתנה, כיוון שהדבר קשה לו מאוד, ונעשה ללא שום הנאה וסיפוק
ראוי לכתחילה להעניק לילד פרס כדי לתת לו חשק ללמוד תורה. ואין להקשות ממשנת אנטיגנוס איש סוכו (אבות א ג) שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס"
לכל אדם יש יעוד שונה ודרך ייחודית. איך נדע מה מתאים לילדינו? יש לדעת: יש לאפשר לילד לעבוד את ה´ כפי טבעו ולא כפי טבע ההורים, שהרי לא כל הטבעים והדעות שווים, ואין הכרח שדרכו תהיה דרכם של ההורים
באופן טבעי אנו מעוניינים שלילד שלנו יהיה הכי קל שאפשר, רק מה לעשות שלקב"ה יש תוכניות אחרות, והוא מזמן לו לא מעט התמודדויות. מה התפקיד שלנו במערכת? האם עלינו לרפד את דרכו, או לאפשר לו לנסות לבד?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה